למרות שמושיקו בדרך כלל לא מתלהב יתר על המידה מהופעות בכורה של אמנים חדשים, הראל סקעת  גרם לו דווקא לשנות דעה.

 

 

האמת היא, שכשאני מוזמן בדרך כלל להופעות של זמרים/ות מהדור הצעיר, ברוב המקרים אני מזמזם עם האמן 2-3 שירים, לא מכיר ו/או לא מתחבר אל השאר ושואל את עצמי שוב ושוב למה לרוץ כל כך מהר ולהופיע?  במקרה של סקעת כבר מ-5 הדקות הראשונות הבנתי שכאן מדובר בסיפור אחר.

הראל סקעת הציג השנה, אחרי ציפייה ארוכה, את אלבום הבכורה שלו עם עשרה שירים מקוריים למילים ולחן של יוצרים שונים, בהרבה מהשיחות שלי איתו שאלתי אותו למה הוא לא יוצר בעצמו, הרי הוא מאוד מוסיקלי, הוא תמיד נוטה להתחבר לטקסטים ליריים, עמוקים ונוגים ובכל זאת אין באלבום שיר אחד פרי עטו , מלבד לחן לשיר "אפילו של שריפות" שכתבה יעל טבת. באחד מקטעי הקישור במופע, קיבלתי תשובה חותכת כשסקעת הסביר: "תמיד הייתה לי סוג של חרדת קודש מכתיבה והלחנה, אני מאמין שכמו ששירה היא מתנת אל כך גם כתיבה ולכן מי שיודע לכתוב צריך להתעסק בכתיבה ומי שיודע לשיר, להתעסק בשירה". התשובה הזו קיבלה חותמת כשרות מהימנה במהלך המופע.  

המופע של סקעת התחלק לשני מקומות קיצוניים לחלוטין: החלק הנוגה והמרגש הכולל שירים מהאלבום החדש ושירי שנסונים (אותם גם הקדיש בדרך מאוד מיוחדת ליוסי בנאי ז"ל), והחלק היותר קצבי הכולל בין השאר מחרוזת מלהיטי ימי כוכב נולד של סקעת בינהם גם השיר "לעוף" מהפסטיגל שהפך היום להמנון מושר בכל מסיבה ישראלית.  את האמצע בין הקיצוניות שבשני סוגי המוסיקה של סקעת, הוא הצליח למצוא בעזרת קטעי קישור (ותודה לקובי אוז) שאפילו גרמו לי לצחוק בקול גדול יחד עם כל הקהל כשסקעת סיפר לקהל כל מיני סיפורים קטנים מהחיים האישיים שלו.  

היכולת של סקעת לאלתר שיחה עם הקהל כשהמחשב נתקע והמוסיקה לא מתנגנת, לגרום לצופים להזיל איתו דמעה כשהוא שר את "ואת" המרטיט בליווי פסנתר בלבד כשמנורת "שנדליר" מרשימה מעטרת את הבמה ולקפוץ איתו ביחד כשהוא שר את "עודני ילד" שזכור לטובה מספיישל שנות ה-70 של "כוכב נולד", היא יכולת שלא קיימת היום אצל כל אמן, בוודאי לא כזה של אלבום ראשון. סקעת יודע שהוא קיבל מתנת-אל אחת גדולה והיא הקסם שבו. כ"צ'ארמר" סקעת יוכל לכבוש בחיוך אחד קטן את הקהל כבר מהרגעים הראשונים ואז בעוד כמה כאלה הם כבר שלו לכל המופע. 

אז מה אם אני לא מכיר את כל השירים בעל-פה? ואז מה אם אני לא בדיוק נמנה בין הגרופיות הצווחניות (שבאופן מפתיע לא היו חסרות לי באולם המפוצץ)? לי סקעת הוכיח כי הוא כאן כדי להשאר, שהוא והאנשים שלצידו לא מתפשרים על איכות המופע ושתמו ימי ה- "תרשום לך מחר הופעה בקניון גבעתיים ואחרי זה עולים להופיע במרכז ביג בחיפה" .  

מכאן הכל תלוי בו, רק שישמור על הקסם.