סינרגיה סגרה את ימי ההפסקה על הבמה והעלתה בבכורה את המופע החדש שמלווה את האלבום השני "מרגיש אחר" . מושיקו היה שם.

 

 זה אמנם האלבום השני שיוצא לסינרגיה אבל זו גם השנה הראשונה שהתקשורת התחילה להבין שמשהו בוער פה וצריך לתת לזה יחס. סינרגיה היא ללא ספק להקה של קהל והופעות. כמו רבים וטובים ובמיוחד כמו האבות הרוחניים שלהם מלהקת "היהודים", סינרגיה התחילו קודם כל כלהקה של קהל. הם חרשו את הארץ בהופעות, הגיעו לכל חור על פני מדינת ישראל, חטפו צעקות והשפלות מ"בעלי המאה" כשרצו רק להשמיע להם את החומר, ובכל זאת בתוך 4 שנים הם הפכו ללהקה שסוחפת אחריה היום מועדון מעריצים די גדול, 2 להיטי רדיו מהאלבום הראשון ואלבום שני שיניב לפחות 2-3 להיטי רדיו נוספים.

  

  

אל ההופעה הגעתי חמוש בחברי הטוב אייל ובמפיקת התכנית כשבדרך עוד פינטזתי על מקום ישיבה ב"מרפסת" המפורסמת של מועדון הבארבי. איך אומרים אצלנו, אז זהו שלא! לא רק שמקום ישיבה לא מצאתי, בקושי מקום בעמידה שריינתי לנו, כבר מהתור בכניסה הבנתי כדי לצאת מפה חי, כדאי לי לבדוק עם צוות ההפקה מהו השיר האחרון ולהעלם בזחילה החוצה דקה לפני שהוא מגיע. אם עדיין לא הבנתם, המועדון היה פשוט מ-פ-ו-צ-ץ. 

 

 

לפני שאתחיל להיכנס לפרטים המעניינים מתוך המופע אציין דבר אחד. יש בישראל מעין מנהג כזה להתחיל הופעות באיחור, וסינרגיה יסלחו לי כי הם לא אשמים, הם פשוט גדלו כמו כולנו על ההרגל האדיוטי שכל הופעה חייבת להתחיל באיחור כזה או אחר. למה???? ההופעה של סינרגיה תוכננה לשעה 22:00, הלהקה עלתה לבמה רק ב-23:15 ! ולא ניכנס לסיבות (הנעליים של הופמן נשכחו בבית אם זה ממש מעניין אתכם). ואם לומר את האמת, כאחד שבא רק כדי להכיר את המופע של סינרגיה ולא בדיוק רשום בפורומים של הלהקה ו/או מחכה שעות לחתימה, ממש לא הרגיש לי טוב לחכות שעה ורבע לתחילתה של ההופעה, זה הפך אותי קצר רוח, זה שינה לי את הגישה המקצועית למופע ומה שבטוח זה הקשה עליי מאוד להישאר בעמידה בכל שאר הזמן אחרי שכבר עמדנו כשעה ורבע קודם (שלא לדבר על כמות השקלים ששלשלתי למכונת הבוטנים האמריקאים רק כדי שיהיה עם מה להתעסק בינתיים) .

 

 

המופע התחיל תודה לאל, סינרגיה על הבמה. הקהל צורח ומתלהב כיאה ללהקה שגרעין מעריציה הגדול מורכב מבני עשרה. אחד הדברים שהרשימו אותי הוא היכולת של הלהקה להישמע באיכות מאוד דומה לזו ששומעים באלבומים שלה. הסאונד היה מהודק, הקול ה"צ'אד קרוגרי" של הופמן הסולן שבקע בלייב מהמקרופון נתן לי "סטירה" סופית (הייתי בטוח שתמיד מפוצצים אותו בקימפרוסים ושיטות עיבויי נוספות באולפן) והתאורה תוכננה היטב והוסיפה המון לאווירה הרוקיסטית הזרוקה של ה"בארבי".

 

  

סינרגיה הקפידו לשמור על קשר עיין עם הקהל שלהם, הצעירים שעטו על השורות הראשונות ליד הבמה הכירו כמעט כל אות מכל שיר שהושר שם (גם מאלה שסינרגיה בטח שוכחים לפעמים), כשצריך זרקו הופמן וגפן, מנהיגי הלהקה, יציאה מצחיקה לכיוון ההר געש בבארבי וגם זכו תמיד לתגובה שוות נפש. זו בהחלט הייתה הוכחה ניצחת עבורי שסינרגיה היא להקה של קהל, וכמה שיותר קהל. 

 

 

 

 השירים של סינרגיה לא מסובכים מדי, להיפך, הלהיט הגדול שלהם הוא הרי חידוש לשיר "חום יולי אוגוסט" של שלמה ארצי שהתחיל בכלל מתוך סתם הלצה בין החברה והפך ללהיט שהפך את הלהקה הזו לחלק נכבד ממוסיקת האמצע של השנה האחרונה. בשאר השירים סינרגיה יודעים היטב את הנוסחה: בלדות רוק נוגעות ומלטפות עם נגיעות של גיטרות חשמליות ואקורדים שמשייטים ברקע, וכמובן שירי רוק על גבול הדיסטורשיין באווירת הרוק האמריקאי המוכר כל-כך מהשנים האחרונות. "מרגיש אחר" הוא ללא ספק השיר של המופע הזה וגם של האלבום האחרון של הלהקה, אבל יש בהחלט לסמן וי ליד כמה יציאות מוצלחות כמו "תראי זה אני" המצוין ו"אשם" שנוגע לגמרי אפילו בכיוון גיטרות המטאל המוכרות מדברים אחרים לגמרי ובכל זאת מתנגן אצלי ב"מו-שואו" בלי שום בעיה.

 

   

אחד הדברים החשובים שאמצו לעצמם חברי סינרגיה, זה את הדרך המיוחדת לגרום לכל מי ששומע את השיר גם אם בפעם הראשונה, לזמזם אותו כבר בבית השני מבלי להרגיש שהוא עושה זאת. בדרך כלל להקות מהסוג הזה הופכות מהר מאוד לכאלו שגם מוכרות דיסקים והופעות, כי מה לעשות, להיות קליט היום זה חלק נכבד מהמשחק.

 

  

 המופע לא היה חף לגמרי מבעיות, היו רגעים של דיבורים על הבמה ברמות שמרגיזות כל מי שיודע שאת הבמה צריכים לכבד, היו גם קטעים של התייעצויות בין החברים לגבי ההמשך, כשזווית הפנים שלהם מפנה סוג של "גב" לקהל וקצת מביכה את חשיבות האירוע. אה ו... מאוד הפריע לי שבחלק נכבד מהמופע הסאונד של הופמן נשמע "מליון דולר" אבל רועי קצת יותר קרוב לשקל תשעים בימים שעוד ניתן היה להשיג בזה גלידה ב"מקדונלד'ס", אם כבר השקעתם בסאונד למה לא עד הסוף?

 

 

לסינרגיה יש אמנם עוד כברת דרך ארוכה כדי להגיע למקום שבו נמצאים היהודים היום, אבל בקצב הזה נראה לי שהסיכוי שזה יקרה גדל מרגע לרגע. כי אין כמו להקות של קהל. תתעלמו מהם כמה שתרצו, בסוף זה קורה להן ובדרך כלל גם בענק.